I Guess You’ll Do (via )(אני אלך למיטה לקרוא ספר וארדם…
16 למאי 2008 -- 04:05 fishtunaI Guess You’ll Do (via )
(אני אלך למיטה לקרוא ספר וארדם אחרי חמישה עמודים)
Some filmmakers get their start making shaky home movies, others catch the bug in a high school drama class or maybe through an art institute where they put paint to canvas. Favreau has more of an eight-sided education. “It was Dungeons & Dragons, but I wouldn’t have owned up so quickly a few years ago,” Favreau said sheepishly. “It’s rough. It’s one of the few groups that even comic-book fans look down on. But it gave me a really strong background in imagination, storytelling, understanding how to create tone and a sense of balance. You’re creating this modular, mythic environment where people can play in it.” Maybe there should be a new Hollywood respect for eight- and 10-sided dice and a talent for troll tales: Robin Williams, Mike Myers, Stephen Colbert and Vin Diesel have all professed their passion (past or present) for the role-playing game.
Jon Favreau is the action figure behind ‘Iron Man’ - Los Angeles Times
בשגעון של הרגע, יובל ועומר החליטו שנוסעים למנאלי, כמובן שזה היה בתכנון אבל זה היה אמור להיות רק בעוד שבוע. אז מצאתי את עצמי אורז בצהרי יום האתמול את המוצ'ילה שלי ועוזב את המאמא למנאלי. עזיבת קאסול היתה יותר קלה ממה שחשבתי, בעיקר מכיוון שעזבתי עם שני חברה מקסימים שבעצם עשו לי את השהות בקאסול. בערך בשש בערב לאחר עצירה קצרה בקוּלוּ הגענו לאחר כבוד לניו-מנאלי, לרגע הרגשתי בחזרה במיין בזאר, רק שלפי שמועות כרגע במיין בזאר 47 מעלות בעוד אנחנו קפאנו מקור (והיינו לבושים אפילו בהתאם). עוד על ניו מנאלי בהמשך, אבל בנתיים עלינו לאולד-מנאלי שהתגלה להיות אזור מטריף לכל החושים. חנויות, בתי קפה, מוסיקה, אנשים, ואפילו קיבלנו הצעה להתנדבות בלב הישראלי ויכול להיות שנעשה את זה.
אז כשיהיה עוד לעדכן, אעדכן.
שבוע טוב, מתגעגע.
לקראת יום העצמאות ניסו כמה ישראלים לארגן מסיבת טראנס גדולה בטוש, כפר במרחק של שעת נסיעה ועוד עליה של חצי שעה במעלה ההר.
זה התחיל אתמול, אוטובוס מקומי מקאסול לוארשני, עשרות ישראלים נדחפו לאוטובוס עד אפס מקום, ואז התחיל להתמלות הגג, היינו בערך 20 איש על הגג של הלוקאל באס וכל מי שאי פעם היה על גג של לוקאל יגיד לכם שזה לא כמות שכיף לסוע איתה על הגג. הגענו עד למניקאראן (כפר בהמשך הכביש מקאסול) שם הנהג החליט שאנחנו יותר מדי כבדים והוריד את כל יושבי הגג, כך שהיינו תקועים שם כי האוטובוס הבא לורשני היה יוצא רק עוד שעה. לאחר שיקולים כבדים התפצלנו ל4 מוניות שלקחו כ50 רופי כל אחד עד למחוז חפצנו וכך הנסיעה המשיכה. כשהגענו לכפר היתה לי הרגשה שמסיבה כבר לא תהיה וכמעט חזרת על עקבותיי רק שאז הופעל עלי לחץ כבד מצד חברים לעלות איתם בכל אופן. וכך עלינו.
הנוף שאפשר לצפות בעליה ובירידה מטוש הוא אחד היפים בהודו לטעמי, ההרים המושלגים במלוא הדרם והטבע עוטף אותך באופן שאתה מרגיש שאתה כבר מטייל במדבר ירוק. לטוש הגענו לאחר שעה קלה וכצפוי, כל הגסט האוס-ים, היו מלאים עד לאפס מקום. חבר אחד בעל תושיה מצא לנו שלושה חדרים בגסט האוס בחלק הנמוך של טוש, פרקנו את הדברים והלכנו להתאספות הישראליאדה במסעדה.
המארגנים פתאום החליטו שזאת לא מסיבת כובע (שכל אחד שם כמה שהוא רוצה) אלא שחייבים לארגן 500 רופי מכל בן אדם (60 איש לפחות) בשביל שהם יוכלו להשכיר את הציוד, מסתבר שההודי שהיה אמור לתת להם את הציוד הבריז להם והם הולכים לקחת מבן אדם אחר עכשיו. אחר כך כששישים איש שילמו התחילו הצרות האמיתיות. השמש שקעה, והמסיבה שהיתה אמורה להתקיים בשדה מריחואנה קרוב רק התרחקה מהאופק באופן די לא מפתיע. לפתע התחילו שמועות על כך שהמסיבה תתחיל רק בבוקר מכיוון שאין ירח ואף אחד לא יכול ללכת בחושך הזה למסיבה (הירח הזה, כל פעם הוא מפתיע מחדש). מה שלא עצר את זרם הנרקוטיקס, אנשים שתו MDMA וטיפות ACID בלי שום מוסיקה וכבר ראיתי שהמסיבה היחידה שתהיה היום זה במסעדה העלובה שישבנו בה, עם רמקולים בגודל של קופסאת גפרורים.
לפתע, משום מקום (עלק) הופיעו כ11 שוטרים שהתחילו לעצור ישראלים על ימין ועל שמאל, בעיקר בשביל בקשיש והתוצאה הסופית בני ישראל-0 שוטרי הודו-המון בקשיש.
את המסיבה שלנו עשינו מסביב למדורה שאילתרנו צמוד לגסט האוס שלנו שגם אותה כיבו לנו בערך ב00:00. כנראה שמסיבה נורמאלית אני כבר לא אראה כאן.